חטיב נ' ביוטי מון - שיווק והפצה בע"מ

החלטה

1.לפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, אורי אוחיון מיום 10.11.13, במסגרתה נדונה בקשת החייבת (המבקשת דכאן) להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים ולתשלום סך של 400 ₪ לחודש. כן נדונה בקשתה לעיכוב הליכים ולביטול הגבלות שהוטלו עליה בחלק מתיקי ההוצאה לפועל. לחייבת היה תיק איחוד שפוזר בחודש 12/10. לחייבת 17 תיקי הוצאה לפועל בסכום חוב כולל של 77,455. הבקשה הוגשה בתיק הפרטני (08-13378-09-3) כאשר נכון ליום 2.12.2013 עמד חובה בו על סך 23,183 ₪.

2.בהתאם לסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, דין הערעור לדון כבקשת רשות לערער. לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת הרשם, הנני מורה על דחיית הבקשה על הסף מכוח סמכותי ע"פ תקנה 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "התקנות");

3.כעולה מהחלטת הרשם, בקשת החייבת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים נדונה והוכרעה כבר ביום 27.10.2011. במסגרת זו, הוטל על החייבת לשלם תשלום ראשוני בסך 7,000 ₪ ותשלום חודשי בסך של 600 ₪. כב' הרשם אורי אוחיון עמד על כך, כי "החייבת לא ערערה על ההחלטה מיום 27.10.11, ומאחר שאיני משמש ערכאת ערעור על החלטותי אני דוחה בקשה זו". למעשה לא נפל כל פגם בהחלטת הרשם. להפך, המבקשת מבקשת בבקשה זו לערער על אותה החלטה מיום 27.10.11 (שאותה לא צירפה), בחלוף למעלה משנתיים ממועד מתן ההחלטה, כאשר בהתאם לתקנה 119(ה) לתקנות, היה עליה לעשות כן תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה. מסיבות שאינן ברורות (והמבקשת כלל לא התייחסה לכך) ישנה המבקשת על זכויותיה עד למועד זה. בהעדר כל סיבה מניחה את הדעת, איני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה בחלוף למעלה משנתיים ממועד מתן ההחלטה עליה היא מבקשת לערער בפועל [למותר לציין, כי בקשה זו הוגשה אף בחלוף מס' ימים מן המועד להגיש בקשת רשות ערעור גם על החלטה מיום 10.11.13].

4.יש לציין, כי עובדות אלו לא עלו מבקשת החייבת, אשר טענה כי לכאורה בהחלטתו מיום 10.11.13 התנה כב' ראש ההוצאה לפועל הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים בתשלום חד פעמי על סך 7,000 ₪ ותשלום חודשי בסך 600 ₪. ולא היא. כב' ראש ההוצאה לפועל, קבע כי "לפנים משורת הדין התשלומים הקבועים בהחלטה מיום 27.10.11, יחלו מיום 25.11.13, אחרת הבקשה נדחית".

5.גם לגופו של עניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כב' הרשם עמד על כך, כי המבקשת לא הוכיחה מדוע היא ובעלה אינם עובדים ומנצלים כושר ההשתכרות שלהם על מנת להגדיל הכנסותיהם. טענת המבקשת כי בעלה חולני, הנה כללית ואינה נתמכת בבדל ראיה. מכל מקום, לא הסבירה המבקשת מדוע היא אינה עובדת.

6.קביעת הרשם, כי המבקשת משלמת לבנק מרצונה, סך של 1,199 ₪ לפירעון חוב שסכומו לא ידוע, עולה גם מן המסמכים שצורפו לבקשה בהליך זה. בעוד שבגין חובותיה בהוצאה לפועל מבקשת היא לשלם 200 ₪ בלבד בהליך זה (לעומת 400 ₪ שהציעה לשלם בבקשתה בפני הרשם). חוסר ההלימה בין הסכומים המוצעים לפירעון חובות הוצל"פ אל מול הסכומים המשולמים לפירעון חוב הלוואה שטיבה לא הוברר, אינו מתקבל על הדעת.

7.המבקשת אינה קובלת על ההחלטה בדבר ביטול ההגבלות שהוטלו בתיקים לגופה, וממילא לא הציגה כל נימוק המצדיק ביטולן. על כן איני מוצאת לנכון להתערב בהחלטת כב' הרשם גם בנקודה זו.

8.לאור כל האמור, הבקשה תדחה ללא צו להוצאות. הבקשה לעיכוב הליכים נדחית בהתאם.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: